<h1>התלמיד</h1>
<h2>דף מט:</h2>
תחלת דבריך כתבת דלא יובן מתוך דברי הר"ם [פ"ז מהלכ' עכו"ם ה"י] דמיירי בזה אחר זה, מדקאמר גבי נפלו הארבעים וכו' שאני אומר וכו'. והקשית דאם כן דמיירי ליהנות בזה אחר זה, ה"ל למנקט אפי' נ'. ולפע"ד לית דין צריך תרוצא, דודאי נוכל לומר דנקט מ' משום סיפא דמלתיה דקאמר נפלו הס' לטבעות אחרות כולם אסורות, דאי לא הי' ס' לא הי' אסורות מטעם ס"ס כדפרשתי. והא דתלו טעמא באסורא ברובא איתא, נוכל לומר דאשמועינן היתירא אפי' בבת אחת. אבל מ"מ מיירי כל הענין בזה אחר זה כמו שכתבתי בכתבי הא'. וראיה לדברי דאם לא כן גבי אסורא אמאי נקט נפלו ס', אפי' נ' נמי אסור כיון דליכא ס"ס. וכדברי מצאתי בס' תורת הבית [בית רביעי שער שני] אשר יסד הרשב"א אשר כתב כן בשם ר"ת ואעתיק לך לשונו. גרסינן בזבחים וכו' [ומסתברא שאם פירשו מחצה על מחצה כגון שפירשו חמישים למקום אחד וחמישים למקום אחר ונפלו החמישים למקום אחד כולן מותרים דהא איכא ס"ס, והא דנקט ר' יהודה פירשו ארבעים לצד אחד היינו משום דקא מפליג למימר פירשו ששים לצד אחד כולן אסורין. עכ"ל]. ועל אשר כתבת דבמסקנא הכי איתא כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה כלום ידעתי גם אני ידעתי. אמנם ע"כ ההיא דהתערובת לפי דעת המקשה שהקשה [זבחים ע"ד ע"א] מאי שנא א' מארבעים א' מס' נמי, והוא מיירי בבא ליהנות מכולם בבת אחת, ומשום הכי בנפלו לו כל הארבעים היה אסור משום [דלא] (ד)הוי ס"ס, אי לאו טעמא דאיסורא ברובא איתא, אבל באחת מארבעים איכא ס"ס. ומה שהקשה לו מטעם אסורא ברובא איתא, משום דלא הוי ידע אי ס"ל כמ"ד דס"ס אסור בע"ז, ולא היה מתיר כאן אלא מטעם איסורא ברובא איתא, וכי משני ליה אם פירשו ארבעים כולם וכו', ע"כ מיירי בזה אחר זה, ושרי ליה מטעם ס"ס, דאם לא כן מאי קאמר שמואל הנח לע"ז דס"ס אסור בה לעולם, הא איהו לא קאמר ליה מטעם ס"ס. אלא ודאי דס"ל דאיסורא ברובא איתא לא היה מועיל אלא היכא דאיכא ס"ס. וא"כ דברי המיימוני מיירי בבא ליהנות בזה אחר זה. אלא ודאי ס"ס היה מועיל לחוד לכל הפחות לדעת הפוסקים שפוסקים דהס"ס מותר בכל האיסורים, אפי' שספק הראשון לא נתק מאסור דאורייתא. ואם כי תאמר דהר"ם יסבור כפי' רבינו ברוך בשם ר"י דגרסי בההיא דפר' כל הזבחים [זבחים ע"ב ע"א] נתערבה באחרות ואחרות באחרות. וכן בההיא [ערלה פ"ג מ"ו] דמי שהיו לו חבילי תלתן וכו' ופי' גבי ההוא דפ"ק דיו"ט [ג' ע"ב] דנתערבה באחרות קאי אספק טרפות, פי' דהתערובות הראשון לא היה רק חד בחד או תרי בתרי, דאז בהתערובת הא' לא נתק מאסור דאורייתא, ומשום הכי צריך ג' תערובות מ"מ בהנך דפ"ז דהלכות ע"ז כגון כוס וטבעת, אפי' לפי' ר"י שרי בס"ס, דהא בספק הראשון נתק אסורא דאורייתא תחלה, [ד]גבי כוס נקט באוצר מלא כוסות, וא"כ בתערובת הראשון בטל אסורא דאורייתא. וכן גבי טבעת שנתערבה במאה טבעות. ובכה"ג ליכא מאן דאמר דס"ס לא יהיה מותר, אם לא שמואל ולית הלכתא כותיה לגבי דרב באיסורא. ואין לישב דההוא דהר"ם פ' ט"ז מה' מאכלות אסורות [ה"י] מיירי שהתערובות הראשון היה חד בחד או תרי בתרי, דאז בתערובות הראשון לא ניתק מאיסורא דאורייתא, דהא נקט נפל רימון א' מן התערובות הזאת, וא"כ קאי אהא דנקט לעיל מיניה רימון א' שנתערבה בכמה אלפים.
ועל אשר כתבת כי שגיתי במה שכתבתי כי הר"מ פוסק כרב אדא, ידעת כי טועה בדבר משנה חוזר, יכול להיות כי המיימוני סובר אליבא דר' אליעזר כרב אדא, אבל מיהא פסק כרב נחמן, דפסק הלכה למעשה פר' בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] דאפי' חביות בחביות מותר בהולכת הנאה [לים המלח]. ולרווחא דמלתא כתבתי זה ליישב דברי הר"מ אפי' לרב אדא, דהא לרב חסדא [שם מ"ט ע"ב] ולרב נחמן לא קשה מידי אמאי לא אמר גבי נתערבה בק' ונפלו שתים לים הגדול דאיסורא ברובא איתא, משום דיכול להיות דהא דאמ' דבאיסורא דאורייתא לא היה מועיל בהולכת הנאה, הוא דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד היה מועיל כמו שכתבתי בכתבי הראשון. וכמו שהבאתי לך בכתבי הראשון ראיה אליבא דרב אדא, ומדברי רב אדא נשמע לרב חסדא ולרב נחמן. ואם כי דחית ואמרת, דהא דאמר רב אדא לא שנו אלא פת מיירי בחד, והא דאמר ר' אליעזר בפר' התערובות מיירי בשנים, דחית ליה בגילא דחיטתא, דא"כ מנ"ל לרב אדא למימר לא שנו, תאמר דמתניתין מיירי בחבית ומיירי בשנים דהא אפי' מתניתין בפר' התערובות [זבחים ע"ז ע"ב] דקאמר ר' אליעזר במילתיה אם קרב ראש אחד וכו', מפרש לה [בשנים שנים], א"כ אמאי לא נוקי גם ההוא דפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ט ע"ב] אפי' חביות בחביות ובשנים שנים. וראיה גדולה מזו, דאל"כ הוה קשה מדרב אדרב, דהא רב פסיק פ' התערובות כר' אליעזר, ובפר' בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] פסק דיין ביין לא. ומאי שנא, אלא ודאי [שאני] בין בדיעבד לכתחלה. ואם כי תדחה כלם בדיחויא דחיקא ותאמר דחדא מיירי בשנים שנים, וחדא מיירי בחדא חדא. זה לא תוכל לדחות בדברי [הר"מ] שהם סותרים זה את זה, שבמקום אחר פירש פט"ז דאיסורי מאכלות [הכ"ח] שהבאת, דיין ביין יוליך הכל לים המלח, וכן בפ"ז דהל' ע"ז [ה"ט] גבי עכו"ם שנתערבה בצורות של נוי, וכן כוס [יוליך הנאה לים המלח], ומאי שנא מטבעת של ע"ז. אלא ודאי דחדא מיירי בדיעבד וחדא מיירי לכתחלה. וכן משמע לישנא דנפלה. וכן פירשו התוס' פר' התערובות [ע"ד ע"א] וז"ל, ודוקא נפלה מאיליה אבל הפילה לא ואפי' שוגג דקנסינן שוגג אטו מזיד. ואין להקשות א"כ אמאי קאמר ר' אליעזר אם קרב ראש אחד וכו' [ומה שאין] כן ביין דאוסריה אפי' הפילה בשוגג. היינו דוקא בע"ז, ומשום חומרא דע"ז, והא דשרינן ליה בחביות אפי' לכתחלה כמו שפי' [רש"י] בפ' בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] דשקל חדא מנייהו ושדא לנהרא דמשמע לכתחלה, יכול להיות [משום] דמנכרה נפילתה יותר.
עוד נר' לישב דלא יקשה מהא דפסק רב גבי טבעת דאם נפלו שניים מותר וגבי יין פסק דלא סגי בהולכת הנאה. דיש חלוק בין דבר יבש לדבר לח המתערב, וכ"ש דעדיף טפי זה התירוץ אם נאמר דרב ס"ל כר' יהודא [מנחות כ"ב ע"ב] דאמר מין במינו בדבר לח לא בטיל, וזה מדאורייתא דהא יליף לה מדם הפר ומדם השעיר, ולכך לא סגי בהולכת הנאה גבי יין ביין כיון דהוא אסור מן התורה. כן הוא האמת כדאשכחן בפר' בתרא דע"ז [ע"ג ע"ב] דאמרו רב ושמואל דמין במינו בכל האיסורים במשהו. אמנם נהיה צ"ל דשמואל דפסיק אפילו יין ביין קרי בי רב הוא, אי משום חלוק בין אסור דאורייתא לאסור דרבנן. אבל גבי טבעת שאינו אסור מדאורייתא דחד בתרי בטיל, וגם מדרבנן אינו אסור אלא משום דהוי דבר שבמנין לכך מתיר בנפלה. וכן פי' תוס' פרק התערובות [ע"ד ע"א] דטעמא דרבנן גבי טבעת היינו משום שאינו אסור מדאורייתא וז"ל, ונפלה א' מהם וכו' פי' דכיון דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואין כאן איסור אלא מדרבנן משום דטבעות חשיבי. כן אמנם זה התירץ לא יספיק אל הר"מ, דהא הוא פוסק [פט"ז מאא"ס ה"ז] דמין במינו בטל ומזה אין צריך ראיה. ועוד דבלאו יין ביין מיבעי יקשה ליה מאי שנא טבעת מכוס כמו שכתבתי לעיל. ואם תקשה א"כ דיש חלוק בין לכתחלה לדיעבד, א"כ מה מקשי התוס' בפ' הערל [יבמות פ"א ע"א] ובפ' התערובת [זבחים ע"ב ע"ב] גבי מי שהיו לו חבילי תילתן של כלאי הכרם ידלקו, אמאי לא קאמר דיוליך הנאה לים המלח. נוכל לתרץ דחבילי תלתן הם דומיא דחביות דגם מנכרא נפילתה, כמו בחביות.
ועל אשר הבאת ראיה דמצינו לא שנו אמילתיה דאמורא מההוא דאלו עוברין [פסחים מ"ו ע"א], נבהלתי אמאי הוצרכת להביא ראיה מתו', הלא בשום ענין אין יכול להיות קאי כי אם על מילתיה (דר"ל) [דרב] לע"ד. ועל אשר הקשית לפי פי' דמשמע מדברי האשרי, אמאי לא הביא האשרי פי' ר"י גבי ההיא דנחלקו וכו'. לא ידעתי דעתיה דמר, דגם ההיא דנחלקו מימרא הוא. ועוד דכיון דפירשה ר"י על הראשונים אין צריך לפרש על האחרונים, ואי משום דחזר ופירשה על ההיא דר' שמעון לאו קושיא הוא דלכך חזר ופירשה כדי שלא נפרש טעם אחר, ואז הוה קשה מה מקשה הספר שמואל דקאמר כמאן אי כר' שמעון בן יהודה אפי' בע"ז נמי, הא ע"כ טעמא לאו משום ס"ס מדנקט ג' תערובת, ולכך פי' דנקט ג' תערובת דמיירי ליהנות מהם בבת אחת. אבל ההיא דספק ע"ז ע"כ טעמא משום ס"ס, דהא מדבר בהדיא בס"ס ולכך לא צריך ליה לפרושי כיון דפירשה קודם לכן. ועל אשר הקשיתי מפרש"י לא קשה מידי הא דשני, דהא רבוא שני נמי שרי אפי' בבת אחת היינו דוקא כשפירש א' מהם לרבוא א', דאז הוי כמו זה אחר זה, משום דהוי ס"ס ספק אם האסור נפל ברבוא השני, ואת"ל נפל ספק אם הלך ברבוא הא'. ואדרבא משם ראיה לדברי דפירשתי לעיל דההיא דרב דפירשו מ' מיירי ליהנות בזה אחר זה (דא"כ) [דאל"כ] לא הוה ס"ס דהא רש"י פירש דה"ל ס"ס כרב דאמר פירשו ארבעים, והא דחזר רש"י ויישב גבי ר' שמעון אמאי נקט תערובת ג', ה"נ יתיישב כמו שיישבתי אל דברי ר"י. כך נ"ל ליישב דעת רש"י. [ועל] אשר כתבת(י) (אלו) דנקט תערובת ג' למשרי השני בבת אחת משום דאיכא ס"ס, ועל אשר דקדקת בין נפל לפירש, כי חזינן לר"י ור"ת [ד]לא דייקינן ליה כדמשמע ממה שהבאתי לך, דמשמע להו דכלהו חד טעמא. גם אני לא דקדקתי בו ונראה לע"ד דקדוקי עניות הם דבין נפל בין פירש מעצמו ומשמע מן הקבוע, זה כמו זה.
אמנם לפי דקדוקך אשיב לך לע"ד על ראשון ראשון. תחלה כתבת דנקט פירש ואח"כ נפל ואמר כל דפריש מרובא פריש לענין להתירו בתרי רובא. וזה לא הבנתי, דכי פי' מהתערובות להיכא אזל, ומה לי אזל ליה לתערובות השני בההיא שעתא, מה לי בתר תרי שעי, וא"כ נתת דבריך לשיעורין. דבשלמא אי הוי א' פירש מן התערובת ואח"כ הפילו לתוך תערובות אחר, אז הוה מצי למימר דאם לקחו מן התערובת לא הוי חששי שמא יקח מן הקבוע. אבל בזה דנקט נפל, לא ידענא מאי שנא. ונלע"ד דברים של תוהו הם. גם על אשר כתבת דגבי רמוני באדן מצריך תלתא רובא, לא ידעתי לפי דבריך היכי נקט המיימוני דתרי ספיקי אסורים בכה"ג, אם לא שיסבור כשמואל, וכ"ע ידעו דהלכה כרב באיסורא, ואף אם יסבור כשמואל היינו דוקא גבי ע"ז, אבל בשאר אסורי לא. ולפום חורפיה דמר שבשתא אמנם אמרתי (לחמרי) [לחדודי] הוא דבעי. והנה כתבתי לך דבר מספיק לזה ויותר לית אנא צריך להבינותך על דבר זה. ועל אשר כתבת (לך) [לי] דיין נסך מדברי קבלה, נבהלתי איך פה קדוש יאמר דבר זה, דהא הר"ם עצמו [רפי"א מאא"ס] פוסק דלוקין עליו מן התורה. על אשר כתבת דרב אדא קאי אמילתיה דרב, וקאמר דרב לא פסיק הלכתא כר' אליעזר אלא בפת אבל בחביות לא. זה אינו יכול להיות, דהא רב גופיה פסיק כרשב"ג בפרק בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] בחביות. ולכך אדרבא לא הביא דברי רב אדא רק אחר דברי רב, דאי הוה מוקי לה קודם, ה"א דרב קאמר הלכה כר' אליעזר בכולה מילתא, גם במאי דאסר בחביות, וזה אינו, אף כי אין זה צריך לפנים כי לעולם קובע דברי הרב קודם דברי (תלמוד)
<h2>דף עד.</h2>
תחלת דבריך כתבת דלא יובן מתוך דברי הר"ם [פ"ז מהלכ' עכו"ם ה"י] דמיירי בזה אחר זה, מדקאמר גבי נפלו הארבעים וכו' שאני אומר וכו'. והקשית דאם כן דמיירי ליהנות בזה אחר זה, ה"ל למנקט אפי' נ'. ולפע"ד לית דין צריך תרוצא, דודאי נוכל לומר דנקט מ' משום סיפא דמלתיה דקאמר נפלו הס' לטבעות אחרות כולם אסורות, דאי לא הי' ס' לא הי' אסורות מטעם ס"ס כדפרשתי. והא דתלו טעמא באסורא ברובא איתא, נוכל לומר דאשמועינן היתירא אפי' בבת אחת. אבל מ"מ מיירי כל הענין בזה אחר זה כמו שכתבתי בכתבי הא'. וראיה לדברי דאם לא כן גבי אסורא אמאי נקט נפלו ס', אפי' נ' נמי אסור כיון דליכא ס"ס. וכדברי מצאתי בס' תורת הבית [בית רביעי שער שני] אשר יסד הרשב"א אשר כתב כן בשם ר"ת ואעתיק לך לשונו. גרסינן בזבחים וכו' [ומסתברא שאם פירשו מחצה על מחצה כגון שפירשו חמישים למקום אחד וחמישים למקום אחר ונפלו החמישים למקום אחד כולן מותרים דהא איכא ס"ס, והא דנקט ר' יהודה פירשו ארבעים לצד אחד היינו משום דקא מפליג למימר פירשו ששים לצד אחד כולן אסורין. עכ"ל]. ועל אשר כתבת דבמסקנא הכי איתא כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה כלום ידעתי גם אני ידעתי. אמנם ע"כ ההיא דהתערובת לפי דעת המקשה שהקשה [זבחים ע"ד ע"א] מאי שנא א' מארבעים א' מס' נמי, והוא מיירי בבא ליהנות מכולם בבת אחת, ומשום הכי בנפלו לו כל הארבעים היה אסור משום [דלא] (ד)הוי ס"ס, אי לאו טעמא דאיסורא ברובא איתא, אבל באחת מארבעים איכא ס"ס. ומה שהקשה לו מטעם אסורא ברובא איתא, משום דלא הוי ידע אי ס"ל כמ"ד דס"ס אסור בע"ז, ולא היה מתיר כאן אלא מטעם איסורא ברובא איתא, וכי משני ליה אם פירשו ארבעים כולם וכו', ע"כ מיירי בזה אחר זה, ושרי ליה מטעם ס"ס, דאם לא כן מאי קאמר שמואל הנח לע"ז דס"ס אסור בה לעולם, הא איהו לא קאמר ליה מטעם ס"ס. אלא ודאי דס"ל דאיסורא ברובא איתא לא היה מועיל אלא היכא דאיכא ס"ס. וא"כ דברי המיימוני מיירי בבא ליהנות בזה אחר זה. אלא ודאי ס"ס היה מועיל לחוד לכל הפחות לדעת הפוסקים שפוסקים דהס"ס מותר בכל האיסורים, אפי' שספק הראשון לא נתק מאסור דאורייתא. ואם כי תאמר דהר"ם יסבור כפי' רבינו ברוך בשם ר"י דגרסי בההיא דפר' כל הזבחים [זבחים ע"ב ע"א] נתערבה באחרות ואחרות באחרות. וכן בההיא [ערלה פ"ג מ"ו] דמי שהיו לו חבילי תלתן וכו' ופי' גבי ההוא דפ"ק דיו"ט [ג' ע"ב] דנתערבה באחרות קאי אספק טרפות, פי' דהתערובות הראשון לא היה רק חד בחד או תרי בתרי, דאז בהתערובת הא' לא נתק מאסור דאורייתא, ומשום הכי צריך ג' תערובות מ"מ בהנך דפ"ז דהלכות ע"ז כגון כוס וטבעת, אפי' לפי' ר"י שרי בס"ס, דהא בספק הראשון נתק אסורא דאורייתא תחלה, [ד]גבי כוס נקט באוצר מלא כוסות, וא"כ בתערובת הראשון בטל אסורא דאורייתא. וכן גבי טבעת שנתערבה במאה טבעות. ובכה"ג ליכא מאן דאמר דס"ס לא יהיה מותר, אם לא שמואל ולית הלכתא כותיה לגבי דרב באיסורא. ואין לישב דההוא דהר"ם פ' ט"ז מה' מאכלות אסורות [ה"י] מיירי שהתערובות הראשון היה חד בחד או תרי בתרי, דאז בתערובות הראשון לא ניתק מאיסורא דאורייתא, דהא נקט נפל רימון א' מן התערובות הזאת, וא"כ קאי אהא דנקט לעיל מיניה רימון א' שנתערבה בכמה אלפים.
ועל אשר כתבת כי שגיתי במה שכתבתי כי הר"מ פוסק כרב אדא, ידעת כי טועה בדבר משנה חוזר, יכול להיות כי המיימוני סובר אליבא דר' אליעזר כרב אדא, אבל מיהא פסק כרב נחמן, דפסק הלכה למעשה פר' בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] דאפי' חביות בחביות מותר בהולכת הנאה [לים המלח]. ולרווחא דמלתא כתבתי זה ליישב דברי הר"מ אפי' לרב אדא, דהא לרב חסדא [שם מ"ט ע"ב] ולרב נחמן לא קשה מידי אמאי לא אמר גבי נתערבה בק' ונפלו שתים לים הגדול דאיסורא ברובא איתא, משום דיכול להיות דהא דאמ' דבאיסורא דאורייתא לא היה מועיל בהולכת הנאה, הוא דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד היה מועיל כמו שכתבתי בכתבי הראשון. וכמו שהבאתי לך בכתבי הראשון ראיה אליבא דרב אדא, ומדברי רב אדא נשמע לרב חסדא ולרב נחמן. ואם כי דחית ואמרת, דהא דאמר רב אדא לא שנו אלא פת מיירי בחד, והא דאמר ר' אליעזר בפר' התערובות מיירי בשנים, דחית ליה בגילא דחיטתא, דא"כ מנ"ל לרב אדא למימר לא שנו, תאמר דמתניתין מיירי בחבית ומיירי בשנים דהא אפי' מתניתין בפר' התערובות [זבחים ע"ז ע"ב] דקאמר ר' אליעזר במילתיה אם קרב ראש אחד וכו', מפרש לה [בשנים שנים], א"כ אמאי לא נוקי גם ההוא דפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ט ע"ב] אפי' חביות בחביות ובשנים שנים. וראיה גדולה מזו, דאל"כ הוה קשה מדרב אדרב, דהא רב פסיק פ' התערובות כר' אליעזר, ובפר' בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] פסק דיין ביין לא. ומאי שנא, אלא ודאי [שאני] בין בדיעבד לכתחלה. ואם כי תדחה כלם בדיחויא דחיקא ותאמר דחדא מיירי בשנים שנים, וחדא מיירי בחדא חדא. זה לא תוכל לדחות בדברי [הר"מ] שהם סותרים זה את זה, שבמקום אחר פירש פט"ז דאיסורי מאכלות [הכ"ח] שהבאת, דיין ביין יוליך הכל לים המלח, וכן בפ"ז דהל' ע"ז [ה"ט] גבי עכו"ם שנתערבה בצורות של נוי, וכן כוס [יוליך הנאה לים המלח], ומאי שנא מטבעת של ע"ז. אלא ודאי דחדא מיירי בדיעבד וחדא מיירי לכתחלה. וכן משמע לישנא דנפלה. וכן פירשו התוס' פר' התערובות [ע"ד ע"א] וז"ל, ודוקא נפלה מאיליה אבל הפילה לא ואפי' שוגג דקנסינן שוגג אטו מזיד. ואין להקשות א"כ אמאי קאמר ר' אליעזר אם קרב ראש אחד וכו' [ומה שאין] כן ביין דאוסריה אפי' הפילה בשוגג. היינו דוקא בע"ז, ומשום חומרא דע"ז, והא דשרינן ליה בחביות אפי' לכתחלה כמו שפי' [רש"י] בפ' בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] דשקל חדא מנייהו ושדא לנהרא דמשמע לכתחלה, יכול להיות [משום] דמנכרה נפילתה יותר.
עוד נר' לישב דלא יקשה מהא דפסק רב גבי טבעת דאם נפלו שניים מותר וגבי יין פסק דלא סגי בהולכת הנאה. דיש חלוק בין דבר יבש לדבר לח המתערב, וכ"ש דעדיף טפי זה התירוץ אם נאמר דרב ס"ל כר' יהודא [מנחות כ"ב ע"ב] דאמר מין במינו בדבר לח לא בטיל, וזה מדאורייתא דהא יליף לה מדם הפר ומדם השעיר, ולכך לא סגי בהולכת הנאה גבי יין ביין כיון דהוא אסור מן התורה. כן הוא האמת כדאשכחן בפר' בתרא דע"ז [ע"ג ע"ב] דאמרו רב ושמואל דמין במינו בכל האיסורים במשהו. אמנם נהיה צ"ל דשמואל דפסיק אפילו יין ביין קרי בי רב הוא, אי משום חלוק בין אסור דאורייתא לאסור דרבנן. אבל גבי טבעת שאינו אסור מדאורייתא דחד בתרי בטיל, וגם מדרבנן אינו אסור אלא משום דהוי דבר שבמנין לכך מתיר בנפלה. וכן פי' תוס' פרק התערובות [ע"ד ע"א] דטעמא דרבנן גבי טבעת היינו משום שאינו אסור מדאורייתא וז"ל, ונפלה א' מהם וכו' פי' דכיון דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואין כאן איסור אלא מדרבנן משום דטבעות חשיבי. כן אמנם זה התירץ לא יספיק אל הר"מ, דהא הוא פוסק [פט"ז מאא"ס ה"ז] דמין במינו בטל ומזה אין צריך ראיה. ועוד דבלאו יין ביין מיבעי יקשה ליה מאי שנא טבעת מכוס כמו שכתבתי לעיל. ואם תקשה א"כ דיש חלוק בין לכתחלה לדיעבד, א"כ מה מקשי התוס' בפ' הערל [יבמות פ"א ע"א] ובפ' התערובת [זבחים ע"ב ע"ב] גבי מי שהיו לו חבילי תילתן של כלאי הכרם ידלקו, אמאי לא קאמר דיוליך הנאה לים המלח. נוכל לתרץ דחבילי תלתן הם דומיא דחביות דגם מנכרא נפילתה, כמו בחביות.
ועל אשר הבאת ראיה דמצינו לא שנו אמילתיה דאמורא מההוא דאלו עוברין [פסחים מ"ו ע"א], נבהלתי אמאי הוצרכת להביא ראיה מתו', הלא בשום ענין אין יכול להיות קאי כי אם על מילתיה (דר"ל) [דרב] לע"ד. ועל אשר הקשית לפי פי' דמשמע מדברי האשרי, אמאי לא הביא האשרי פי' ר"י גבי ההיא דנחלקו וכו'. לא ידעתי דעתיה דמר, דגם ההיא דנחלקו מימרא הוא. ועוד דכיון דפירשה ר"י על הראשונים אין צריך לפרש על האחרונים, ואי משום דחזר ופירשה על ההיא דר' שמעון לאו קושיא הוא דלכך חזר ופירשה כדי שלא נפרש טעם אחר, ואז הוה קשה מה מקשה הספר שמואל דקאמר כמאן אי כר' שמעון בן יהודה אפי' בע"ז נמי, הא ע"כ טעמא לאו משום ס"ס מדנקט ג' תערובת, ולכך פי' דנקט ג' תערובת דמיירי ליהנות מהם בבת אחת. אבל ההיא דספק ע"ז ע"כ טעמא משום ס"ס, דהא מדבר בהדיא בס"ס ולכך לא צריך ליה לפרושי כיון דפירשה קודם לכן. ועל אשר הקשיתי מפרש"י לא קשה מידי הא דשני, דהא רבוא שני נמי שרי אפי' בבת אחת היינו דוקא כשפירש א' מהם לרבוא א', דאז הוי כמו זה אחר זה, משום דהוי ס"ס ספק אם האסור נפל ברבוא השני, ואת"ל נפל ספק אם הלך ברבוא הא'. ואדרבא משם ראיה לדברי דפירשתי לעיל דההיא דרב דפירשו מ' מיירי ליהנות בזה אחר זה (דא"כ) [דאל"כ] לא הוה ס"ס דהא רש"י פירש דה"ל ס"ס כרב דאמר פירשו ארבעים, והא דחזר רש"י ויישב גבי ר' שמעון אמאי נקט תערובת ג', ה"נ יתיישב כמו שיישבתי אל דברי ר"י. כך נ"ל ליישב דעת רש"י. [ועל] אשר כתבת(י) (אלו) דנקט תערובת ג' למשרי השני בבת אחת משום דאיכא ס"ס, ועל אשר דקדקת בין נפל לפירש, כי חזינן לר"י ור"ת [ד]לא דייקינן ליה כדמשמע ממה שהבאתי לך, דמשמע להו דכלהו חד טעמא. גם אני לא דקדקתי בו ונראה לע"ד דקדוקי עניות הם דבין נפל בין פירש מעצמו ומשמע מן הקבוע, זה כמו זה.
אמנם לפי דקדוקך אשיב לך לע"ד על ראשון ראשון. תחלה כתבת דנקט פירש ואח"כ נפל ואמר כל דפריש מרובא פריש לענין להתירו בתרי רובא. וזה לא הבנתי, דכי פי' מהתערובות להיכא אזל, ומה לי אזל ליה לתערובות השני בההיא שעתא, מה לי בתר תרי שעי, וא"כ נתת דבריך לשיעורין. דבשלמא אי הוי א' פירש מן התערובת ואח"כ הפילו לתוך תערובות אחר, אז הוה מצי למימר דאם לקחו מן התערובת לא הוי חששי שמא יקח מן הקבוע. אבל בזה דנקט נפל, לא ידענא מאי שנא. ונלע"ד דברים של תוהו הם. גם על אשר כתבת דגבי רמוני באדן מצריך תלתא רובא, לא ידעתי לפי דבריך היכי נקט המיימוני דתרי ספיקי אסורים בכה"ג, אם לא שיסבור כשמואל, וכ"ע ידעו דהלכה כרב באיסורא, ואף אם יסבור כשמואל היינו דוקא גבי ע"ז, אבל בשאר אסורי לא. ולפום חורפיה דמר שבשתא אמנם אמרתי (לחמרי) [לחדודי] הוא דבעי. והנה כתבתי לך דבר מספיק לזה ויותר לית אנא צריך להבינותך על דבר זה. ועל אשר כתבת (לך) [לי] דיין נסך מדברי קבלה, נבהלתי איך פה קדוש יאמר דבר זה, דהא הר"ם עצמו [רפי"א מאא"ס] פוסק דלוקין עליו מן התורה. על אשר כתבת דרב אדא קאי אמילתיה דרב, וקאמר דרב לא פסיק הלכתא כר' אליעזר אלא בפת אבל בחביות לא. זה אינו יכול להיות, דהא רב גופיה פסיק כרשב"ג בפרק בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] בחביות. ולכך אדרבא לא הביא דברי רב אדא רק אחר דברי רב, דאי הוה מוקי לה קודם, ה"א דרב קאמר הלכה כר' אליעזר בכולה מילתא, גם במאי דאסר בחביות, וזה אינו, אף כי אין זה צריך לפנים כי לעולם קובע דברי הרב קודם דברי (תלמוד)
